"המוטנטים החדשים": משתחררים בשנת דחייה

2020 סימנה בעיקר דחיות. כל סרט שכיבד את עצמו בשלב מסוים וחברת ההפצה שלו חשבה (ועדיין חושבת) שיש פוטנציאל גדול של רווח, הזיז ודחה. ג'יימס בונד, וונדר וומן ועוד טובים ורבים הזיזו, דחו ושינו את מועד העלייה לבית הקולנוע, שבינתיים נסגרו ונפתחו במהדורה מוגבלת. בין גל לגל ובין סגר לסגר לילי ואז לסגר מלא שוב. בשנה שכזו, שכבר אין מה להפסיד, מפיצי "המוטאנטים החדשים" החליטו לקום ולעשות מעשה – לשחרר את הבלתי משוחרר.

ההפקה החלה את התהליך הכמעט בלתי נגמר לפני חמש שנים והתכנון המקורי היה לצאת אי שם, באמצע אפריל 2018. כאשר טעימות הניסיון לא עלו בהצלחה רבה, ההפקה החלה להחליף, לשנות, להדביק ולחתוך וכמו כל ניסוי שלאחריו עורכים באגרסיביות רבה, גם הניסוי הזה לא הצליח להתרומם ולא בהכרח בגלל תוכן השינויים, אלא בעיקר מכיוון ששנת 2019 טמנה בחובה עוד שתי בכורות סרטים מעולם ה-X מן ("דדפול 2" ו"אקס-מן: הפניקס האפלה") ואז...קורונה.


בטח ההיא מהשחמט מרגישה כאן בבית | צילום: IMDB

בעידן הקורונה, כאשר סרטים לא מפציעים בכלל בבתי הקולנוע אלא לכדי הבלחה קצרה, ערכו מפיצי הסרט ניסיון ושלחו אותו לסיבוב הופעות קצר בבתי הקולנוע הפתוחים למחצה ברחבי ארצות הברית, הגם שניסיון זה נכשל באופן די קולוסאלי, ההד השלילי שהוא יצר, לא יחזיק לאורך זמן רב. על אף הציפיות שהסרט יצר, הוא גם התרסק בקול ענות חלושה, כזה שמאפשר לעקוב אחרי חקירה אפידמיולוגית שלו באופן קליל למדי ולאתר את מעטי הצופים שרצו לראות וגם יצאו מרוצים לחלוטין.

ועם זאת ולאחר כל האמור, כאשר מגיעים לצפות בסרט ולוקחים בחשבון את המטען הכבד שנובע מדחיות, ביקורות שליליות והציונים הנמוכים World Wide, אפשר לומר שהציפיות מצויות ברצפה ומכאן יש רק לאן לטפס. כן, הסרט לוקח את הזמן להציג את הדמויות. כן, הוא מחורר כמו מסננת שספגטי יכול להשתחל דרכה אל עבר הכיור ואל החופש וכן, אין שם שום דבר יוצא דופן, שאי אפשר לראות מגיע מקילומטר ועם זאת מדובר בסרט קומיקס שמרקד בתוך מחוזות ז'אנר האימה והוא עשוי לא רע בסך הכל ומספק את הבידור המינימלי והאקספיזם לו זקוקים...ובכן כולם.


ודווקא במקלחות התקלקלה המצלמה | צילום: IMDB

ואכן מדובר בסרט אימה טהור אשר נדחס, גם אם בחוסר אלגנטיות מסוים, היטב אל תוך היקום של ה-X מן היטב. זהו סרט שמעניק רקע קצר על אלו אשר קרויים "המוטאנטים החדשים" ובשביל לבדל את עצמו מכל שאר סרטי הסדרה הוא בוחר בז'אנר שלא מאפיין אף אחד מהסרטים שיצאו עד כה והולך עם האמת הזו עד הסוף ולא משנה התוצאה.

דני מונסטאר פותחת את הסרט בסצנת בריחה מביתה, כאשר היא לא מוכנה לוותר על שרשרת הדוב שלה. אביה מסתיר אותה בתוך גזע עץ ורץ להציל אנשים אחרים. מפה לשם, היא מתעוררת אזוקה למיטתה ב"בית החולים", שמהר מאוד יתברר בתור מתקן כליאה וטיפול למוטנטים צעירים שעדיין חוקרים ולומדים את כוחותיהם. במתקן הזה יש חמישה צעירים ומנהלת אחת. כיוון עלילתי מופרך למדי ואף מופרך יותר שאלו שהיו שם עד כה, לא טרחו להתחבר יותר מדי זה לזה וזה לזו וכאילו חיכו להגעתה של דני הצעירה.


אל תגידו שום דבר ליד הדרקון | צילום: IMDB

במשך שני שליש מהסרט הדמויות לומדות אלו את אלו ואת מגבלות המקום ולאט לאט מבינות כי יש ישויות מפלצתיות, שמקורן בפחדים הכמוסים והעמוקים ביותר שלהם, אשר מתחילות להטריד את מנוחתם. כל אותו הזמן מנסה דני להבין מה המשמעות לכוחותיה, שעדיין לא התעוררו מעל פני השטח באופן גלוי. קשה מאוד לומר שיש כאן כיוונים יצירתיים מדי, מבחינה עלילתית אבל בכל הנוגע לכיוון התמטי והסוגתי, אפשר לומר שמדובר באיזו שהיא הפתעה קטנה והטוויסט המפחיד מוסיף לא מעט, בשביל להציל את הסרט מקריסה.

הדמויות קלישאתיות וגם הביצוע של אלו שמגלמים אותן לא תורם, בכדי להוריד את מפלס חוסר האמינות וחוסר היצירתיות, אבל שוב...תיאום ציפיות וכיוונון קל בתחילת הסרט מוריד את מפלס האכזבה ממנו באופן משמעותי. אין צורך להתנגח יותר מדי בסרט הזה, כמו שאין יותר מדי סיבות להתלהב מהצפייה בו, בעיקר לאחר שנים רבות של ציפייה שהולידו תוצאה בינונית וצפויה למדי.


במזל טוב ובשעה טובה נולד לכם סרט, עכשיו לכו ותיהנו | צילום: IMDB

משפט על הסרט:
נדחה, נדחה ונדחה. יצא לקולנוע למהדורה סופר מוגבלת ולא מרגשת וגם הודלף לרשת כעשרה ימים לפני שהיה צריך להשתחרר בפורמטים של הצפייה הביתית (בדיוק היום ה-17.11.2020). זה סופו של כל בלון.

משפט על במאי הסרט:
ג'וש בון שביים את "אשמת הכוכבים", המוערך יתר על המידה, מביים סרט נוסף עם סופרסטארים טינאייג'רים שגם מתקשה לחלוב מעצמו את המקסימום, אבל לפחות מרשים בשליש האחרון, האימתי שמעלה הילוך.

משפטים על השחקנים:
אליס בראגה שהייתה אנג'ליקה, מושא חלומותיו של בושקפה מ"עיר האלוהים", היא הדמות המבוגרת היחידה שנמצאת במרבית שלבי הסרט ואיננה חולפת. שאר הצעירים רחוקים מלהרשים, גם אם מדובר באלו שנחשבים שמות עולים בתעשייה הקולנועית: צ'ארלי היטון ("דברים מוזרים") והנרי זאגה חיוורים למדי, אניה טיילור-ג'וי ("גמביט המלכה") ומייזי וויליאמס (אריה – "משחקי הכס") במבטאים מזעזעים, לא קבועים ולא ברורים ובלו האנט בתפקיד ראשי דלוח למדי. הופעת אורח מוצלחת של קולו של מרילין מנסון ומי שיצליח לזהות – צל"ש.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי מאוד ממצים, שמעלים הרבה תימהון בנוגע להיכן נעלמו כל הגורמים לדחיות והיכן נגרס החומר הרב שנערך ונותר על הרצפה בחדר העריכה.