| | 
סיסו אינו שם כי אם מושג פיני, המדבר על כוח הישרדותי עליון, כנגד כל הסיכויים. שמו של הכוכב הראשי (המגולם על ידי ג'ורמה טומילה) לא כך כל מוזכר בסרט, אבל הוא איש עם המון כינויים ובעיקר עם המון יראה, אותה לא חשים יריביו הנאצים. הוא מחפש זהב בערבות לפלנד וכאשר הוא מוצא, הוא יוצא למסע חזרה אל עבר ביתו, רק כדי לפגוש בדרך נאצים מגורשים על טנקים, טנדרים ומשאיות, אשר מתחילים לכתת רכביהם אל מחוץ לגבולות פינלנד ובדרך להיות מושמדים על ידי הכוחות של בעלות הברית.
הנאצים רוצים מזכרת לפני מותם הקרב ובא ומחליטים להתעסק עם האיש היחיד בפינלנד, שלא כדאי להם להתעסק איתו. זה סרט בסגנון בימוי טרנטינואי, גם בכל הנוגע לחלוקה לפרקים, גם בנוגע לגלונים של הדם המתפרץ מכל איבר בגוף, בו מתעסק הגיבור הראשי, מצדם של יריביו וגם אפשר לראות דמיון רב בנוגע לכתוביות המחלקות את הסרט לשישה או שבעה פרקים נפרדים. הגיבור הראשי לא מוציא מילה במהלך כל הסרט והוא לא צריך יותר מדי, המבעים של פניו מסגירים את מרבית תחושותיו והן לא באמת רבות, כיוון שמדובר כאן בעיקר בעצבים ונקמה.
הסרט הזה לוקח את החופש והדרור לבצע הריגות גרוטסקיות ואלימות במיוחד וההופעות של השחקנים הראשיים מהממות. אל תחפשו הגיון עלילתי, כי אתם עומדים לצפות בשחיטות גראפיות מאוד וזה בעצם מה שהסרט הזה מתיימר להציג ותו לא. פסקול מעורר חלחלה וגם גיבור ראשי שעומד בקנה אחד עם כל הרקע, אשר עוצב עבורו, בכדי לאיים ולהיות משכנע במה שנראה כמו תפירה מוקפדת ומעוצבת היטב למערבון בעל אופי וטעם מלחמתי, ששם את הנאצים על המוקד ואת הגיבור, העשוי ללא חת, בתור המגן הפינלנדי והבלתי ניתן לשבירה או הכנעה.
סרט שהוא כולו פאן טהור, במלוא מובן המילה, על אף שהוא מופרך ומשוגע לחלוטין - הוא פשוט שובה ולא מאפשר לשחרר ולו לשנייה אחת. מדובר באחד הסרטים הטובים בז'אנרים שהוא מתיימר להציג ועל אף שהוא כמעט לא מבקש שניקח אותו ברצינות יותר מדי, במהלך דרכו, הוא בהחלט מתעקש שניקח אותו בחשבון ונצפה בו.
אהבתי מאוד ולדעתי מדובר בפנינה אמיתית של אלימות וגרוטסקה, עם כוכבים נפלאים ובמאי נהדר, שעושה עבודה נהדרת.
7.5 והמלצה חמה לכאלו שאינם מתהדרים בקיבה רכה או חסרי סבלנות לאלימות קולנועית יוצאת דופן. |  6 ساعات قبل  0 يحب الناس |
|
|
הסרט הזה, שמדבר על תהליך ארוך ומייגע לגייס בחור בשנות העשרים לחייו לחברה שתייצג אותו, בכל הנוגע למותג הספורט שהוא ימכור, הוא סרט שעוסק במאבק בין תאגידים עשירים ונייק, מסכנים ככל שהם מנסים להציג לצופה, היו עדיין חברה גדולה של מאות מיליוני דולרים. אין כאן מה להתמסכן ואפילו שה-Open Space שלהם היה נראה כמו אולם של עיתונאים לפני הוצאת מהדורה או כל אימג' אחר, שתוכלו לשאול מסרטים אמריקאיים, כל המשתתפים הראשיים היו לחלוטין אנשים שהרוויחו יפה, ככל הנראה.
הסיפור של הסרט פורש בפנינו את אחד מהדראפטים הטובים בהיסטוריה, שהביא כמה מהגדולים בהיסטוריה של ה-NBA ובין הנבחרים היה אחד: מייקל ג'ורדן. בסרט עצמו דמותו של מאט דיימון אומרת שהנעל היא סתם נעל ומי שנועל אותה הוא שהופך אותה להיסטורית וכזו שירצו לזכור או לנעול. גם הסרט הזה הוא לא משהו מיוחד, אבל הוא מספר סיפור על נעל שהייתה מקושרת לאחד מהגדולים בהיסטוריה וכזו שעדיין נמכרת ומניבה לו רווח צד, מבלי לנעול אותה אפילו ביום יום.
דיימון מגלם את סוכן המכירות שמגיע למסקנה שאת כל קו המוצרים של נייק, הכושלת עד לאותו שלב, בכל הנוגע למיתוג נעלי הכדורסל שלה, הוא רוצה לבסס על אחד יחיד ומיוחד ומשם והלאה הוא צריך לשכנע את המנהלים שלו (הישיר מגולם על ידי ג'ייסון בייטמן והמנכ"ל מגולם על ידי בן אפלק עם פאה ביזארית), את אמה של מייקל (המגולמת על ידי ויולה דיוויס, כי כנראה להוליווד יש חוזה איתה שכל דמות משמעותית שנייה, בהיסטוריה של האפרו-אמריקאים, צריכה להיות מגולמת על בידיה) וכמובן את מייקל עצמו (שהוא דמות נעלמת, שאת פניה לא רואים ואת קולה לא שומעים).
אתם יודעים בדיוק מה התוצאה הסופית ועם זאת - ניכר שאתם עומדים גם להישאב באופן טוטאלי ולהתמסר לחוויה המשכרת הזו. רציתי שהוא יהיה קצת יותר טוב, כי כשסיימתי איתו הייתה תחושה קצת פחות טובה מתהליך הביניים שהסרט עבר איתי ביחד. בסופו של דבר יש כאן פרסומת ארוכה מאוד לנייק. שיתוף פעולה נפלא בין דיימון לבין אפלק, שכבר הרבה שנים לא נראה כמותו וסרט עם עלילה נהדרת, שכאילו נכתבה בשביל להיות מוצגת בקולנוע מתי שהוא. וגם כריס טאקר שם. מה עוד צריך הבן אדם?
קיבל 7.5 ב-IMDB ולגמרי אפשר להתחבר עם זה. נהדר, עם כל הציניות המאוד סמויה שבו, עשוי היטב והשחקנים, בדיוק כמו הנעליים שהם משווקים, עושים עבודה כל כך נפלאה ומוסיפים לסרט, שאי אפשר שלא לקשר גם בינם לבין האמירה המצוטטת מהסרט, למעלה. לא לפספס. | 4 أيام قبل 0 يحب الناس |
|
|
זה נראה שהסרט כמעט מודע לעצמו ולבנאליות שבמסגרתה הוא מספר סיפור גירוש שדים נוסף, שאין בו שום ייחוד, מעבר לעובדה שהוא מגולל את סיפורו של מגרש השדים האמיתי שהיה לוותיקן. בין אם מאמינים לכך או לא, מדובר בסיפור מבוסס על משהו. שאר החלקים כבר תלויים בכם, אם אתם זורמים איתם או לא, אבל מדובר באמת במכלול של דמויות שאפשר להוריד לאסלה עוד לפני שהסרט התחיל, כי באמת שאף אחת מהן לא מהווה פאקטור במסיבה של קרואו עם עצמו.
לפני הכל, הוא מדבר איטלקית מרשימה, במבטא סביר עד טוב, שזו לכשעצמה עובדה שרבים הפילו עבורי סרטים אחרים ורציניים יותר. הוא הפוגה קומית מבורכת וארוכה, שחוזרת בכל שלב שצריכים אותה, במהלך הסרט והוא גם רציני As Fuck כשצריך אותו. הוא כמו באטמן של הסרט, כשהפנס נדלק, הוא מגיע להציל את המצב ובמקרה שלו - הפנס נדלק ללא הרף.
הילד, אשר מגלם את הנדבק בשד, הוא איום ונורא. אחותו ואמו הן, במקרה הטוב, ניצבות שקיבלו עוד כמה דקות ורק דניאל זובאטו, אשר מגלם את האב אסקובל, שמצוות אל קרואו, מצליח לשכנע בתפקידו, איכשהו. פרנקו נרו (שהיה ג'אנגו המקורי) מגלם את האפיפיור וג'וליוס אייברי (שביים את "אוברלורד" המצוין) מביים באופן הבנאלי ביותר שאפשר לחשוב על במאי שמביים סרט מז'אנר שזקוק לרענון דחוף.
התוצאה המתקבלת היא עוד סרט גירוש שדים סתמי למדי וכזה שהיה נשכח במהרה לולא הופעתו הנהדרת של קרואו, שהוא באמת קרן אור בודדת בסרט, שהופך ממש בזכותו לנסבל ובר צפייה ואפילו מהנה למדי, שכן במקרה של שחקן ראשי אחר, יכול להיות שהייתי סובל קשות. רק בגללו ובשבילו, שיחזור כבר לתפקידים גדולים ולא רק יפתיע עם כל מיני "ללא מעצורים" וזאוס של אחד הת'ורים הגרועים שידעה סדרת הסרטים הזו ויחזור אלינו בתפקידים משמעותיים וגדולים באמת. |  أسبوع قبل 0 يحب الناس |
|
|
מוזר לראות את הדבר הזה במבט לאחור, כשהכל היה כל כך ראשוני ובוסרי. הבן הגדול שלי בן 11 אוטוטו והסרט הזה מוגדר בתור PG13. חוויתי כמה רגעים שחשבתי שעשויים להיות קצת קשוחים מדי עבור ילדים קטנים, אבל זה אני והמציאות של היום היא שכנראה את הרוב הם צורכים ממילא במחשב, בפלאפון ובשאר אמצעי המדיה.
כיף לשוב ולראות פתאום איך הכל התחיל. את הנוקם האייקוני וגם את החבר הכי טוב שלו, שמי זכר בכלל שבאמת הופיע בסרט הזה. הצפייה בקפטן אמריקה הראשון רק מחזקת אצלי, באופן אישי, את התלישות שיש לצופים בין סרט לסרט של מארוול, במסגרתו הם מבקשים מאיתנו להתייחס אליהם בתור סדרה (ועכשיו, במסגרת דיסני פלוס, גם באמת אפשר לבחון אותם במבט בינג'י יותר).
מארוול אשכרה פונים לקהל פנאטי ואני אומר את זה בתור חובב קומיקס או נכון יותר - סרטי קומיקס. אם אני לא גרופי שרוף (וצעיר, כי הזיכרון כבר דרעק) של קומיקס, יש מצב שאני לא אדע לקשר בין סרט כזה למשנהו ולכן נחמד לחזור אחורה ולמקורות, כדי להיות מסוגל לבצע את הקישורים בין סרט לסרט, בייחוד אחרי שעובר לא מעט זמן בין סרט מסוים לזה שאמור היה להמשיך אותו, בזמנו וכמובן לשים בצד את ערימת הפרטים שהייתה מקושרת לערימת סרטים אחרים, שהיו בתווך ובין סרט קפטן ראשון לשני.
אז כן. חזרנו לבאקי, פגי וסטיב רוג'רס הצעיר והצנום וכמובן למאבק הגדול שלו בהוגו "היידרה" ווייבינג. עדיין אני יכול להתחבר לביקורת הצעירה שלי מלפני עשור פלוס, שמדברת על מחסור בלב ונשמה לפחות במאבק עם הנבל. הנבל טוב, לא יוצא דופן ואת הוגו ווייבינג אפשר לרתום לנבל שיחזיק קצת יותר מעמד. ג'ו ג'ונסטון ביים, כריס אוואנס התגלה ואיתו גם סבסטיאן סטן, שיהפוך לימים למשמעותי יותר ביקום של מארוול (זו כמעט הגנה מספויילר לסרט בן 12 שנים).
סרט בוסרי ביקום של מארוול, שהפך להיות חצוף יותר מבחינה קומית, אבל גם מפולטר יותר, בכל הנוגע לאדג'יות שלו, אם אפשר בכלל להתייחס אליו בתור אחד כזה. מרגיש מאוד ניסיוני, אבל עובד, גם היום, היטב וסרט שפשוט שואב אותך, על אף האורך שלו. כיף לחזור שוב, הפעם בליווי צמוד של נציג הדור הבא, שגם אהב למדי וכבר מחכה לצפות בפרק הבא...לפי הכרונולוגיה כמובן. | أسبوع قبل 0 يحب الناس |
|
|
צמד עבריינים ערסים קלאסיים, שכאילו לקחו קצת (הרבה) השראה מסרטי טרנטינו למיניהם, מחליטים לחזור בתשובה, כאשר הם מוצאים את עצמם ניצלים מפיגוע רצחני בירושלים ומחליטים לקחת את הכוח שלהם ולעשות טוב לסביבה. הם מנסים לגאול את עצמם בהפיכה למלאכים שומרים ומגשימי משאלות - חלום עליכם של עבריינים.
מדובר בסרט מצחיק לפרקים, לא רציני ושלא לוקח את עצמו ברצינות תהומית. הוא עושה את העבודה בתור להיט מקומי, שלזכרוני נחל הצלחה לא קטנה, אבל הוא לא מפסגות היצירה או מפסגות סרטי הקאלט שיהפכו, עם הזמן, לכאלו שמחקים אותם ונשענים עליהם בתור להיטים שאי אפשר לשחזר.
יש סיפורי אהבה, סיפור חברות הגובל באירוטיות חבויה ויש הרבה ניסיונות למשפטי מחץ. דרמה, מקריות, פאנצ'ים והכל ארוז באריזה של כמעט שעתיים של צחוקים, דאחקות ואחלה שחקנים משלימים, שהם הרבה יותר גדולים, בלא מעט מקרים, מצמד השחקנים הראשיים.
קשה לומר שיש שם משהו לא צפוי או משהו שאפשר לשים עליו את האצבע בתור להיט מיידי, אבל בהחלט זה סרט ישראלי שעושה אחלה גוד טיים, בעל אסקפיזם שנשען בכבדות על מציאות ישראלית בלתי אפשרית ובסך הכל באמת כיף של סרט. 6.5 וכזה שאפשר לחלוטין לראות, לסמן עליו וי גדול ולראות לאן הוא עוד יתקדם בהמשך חייו. | 3 أسبوعين قبل 0 يحب الناس |
|
|
מנקודת הפתיחה הרגשית הזו ניגשתי לצפות בסרט עם השם הטעון (עבורי לפחות), כחלק מחבילת הבידור של אל על ועם הרצון להתחבר לאוזניות ולא לשמוע את רעשי הרקע של טסים ישראלים וגיליתי סרט יפיפה, שלא עוסק רק במיזופוניה או תסכולים מרעשים. גיליתי משחק יוצא מן הכלל של ליאור אשכנזי וששון גבאי (ריטה שוקרון הייתה קצת יותר מדי מוחצנת, לטעמי) ובימוי רגיש ונפלא של משה רוזנטל, בסרטו הראשון כבמאי.
זוג מבוגרים, בשנות השישים לחייהם, מקבלים (ולא בברכה גדולה מדי) שכן חדש לבניין. כזה אקסטרווגנטי, מוחצן שהרושם הראשוני שלו הוא השארת רכבו בחנייה התת קרקעית וחסימת שלושה רכבים ככה סתם, כי פשוט לא הייתה לו חנייה מוסדרת והוא הניח שזה לא יפריע לאף אחד. מפה לשם הוא מזמין את בני הזוג לארוחת ערב של פיוס והם נשבים בקסמיו הצעירים, יחסית אליהם, בזרימה שלו עם החיים ובאורך חייו המשוחרר.
המרמור מאורח חייו המרשים, ההולל והרועש מתחלף באיזו קנאה ורצון להרשים ומפה לשם הם מתחילים ללמוד על עצמם יותר ויותר עובדות שמצאו את דרכן אל מתחת לפני השטח, במהלך השנים ומוצאים את עצמם תוהים בעיקר איך להתנהג מול השכן ואיך לעכל את זה שהם לא השכנים האהובים היחידים בחייו.
יש כאן המון אנושיות, אותנטיות ואמיתות שלא חסרים צופים שיתחברו אליהם. גם "שכנים" וגם "השכנים מלמעלה" היוו לרוזנטל מעין השראה, כשהוא אמר שהוא מפגיש בין הבורגנות לבין מה שאולי היה מנת חלקם, כאשר חיו חיים סוערים יותר או בין מה שהם אולי היו רוצים שיהיו החיים שלהם, שעלו על פסים מאוד בטוחים, בנאליים וגם מאוד משעממים. המפגש הזה - הוא כמעט מפגש בין תרבותי ומעורר המון רגשות, שכמו בסרט אצל הגיבורים שלו; מתעוררים אצל הצופים ובהחלט פיתחתי הזדהות עם הגיבור הראשי ועם הייצוג שלו.
ככה קרה שהטיסה זימנה לי מפגש לא צפוי עם סרט שלא הייתי סגור אם כדאי היה לצפות בו או לא וגיליתי פשוט סרט רגיש ונפלא, שמבוים ביד אמן בוטחת ומעל הכל מופקד בידיים מיומנות, שבהחלט יודעות את העבודה כמעט בכל תחום ועם מה שנראה כמו השקעה מינימאלית במסביב, מספק רוזנטל, ביחד עם שחקניו, את המקסימום בכל הנוגע לאפקט שהסרט הזה מעורר בצופים. אם לא יצא לכם עדיין לצפות בו, מומלץ מאוד ולא רק למיזופונים - 7.5 עם נטייה לעגל למעלה... |  3 أسبوعين قبل 0 يحب الناس |
|
| שמוליק (الضيف) צעקה 1-3 מעולים, ה-4 מיותר, ה-5 סבבה, ה-6 ממש טוב.
הסרט התחיל ממש טוב ואני חושב שצעקה עלו על משהו, קונספט מעניין שגרם לי לחשוב מה עם אנחנו יודעים מראש מי הרוצח, איך זה משפיע על ההנאה שלנו מהסרט?
כמובן שזה לא הלך ככה, ולתפנית הייתה תפנית.
ממליץ מאוד על הסרט. | 4 أسبوعين قبل 0 يحب الناس |
|
|
הקרנת טרום הבכורה פוספסה בגלל מצב בריאותי רגעי, אבל היה שם קטע בהזמנה להקרנת העיתונאים, אשר לווה בחתימה על מסמך סודיות מאת פראמאונט. כאילו איזה אוצר בלום מסתתר בסרט "צעקה". כאילו שיש התפתחות עלילתית משוגעת ויש חשש לספויילרים כבדים בעת כתיבת הביקורת ואכן, כעת, חודשיים לאחר אותה הקרנה מפוספסת, אני יכול להודות בפה מלא שלא פספסתי כלום וכל מה שציפיתי שיהיה, אכן התרחש.
קשה לומר משהו מרתק על העלילה, כיוון שאתם יודעים פחות או יותר. הפתיח דומה, הלך הרוח המטאי ובעל שבירת הקירות או קילוף הטיח עם הקהל כבר שם מהסרט הקודם והכל מאוד מודע לעצמו ומגניב. כולם מודעים, כולם מגיבים כצפוי וכאילו לא צפוי, אבל הכל באמת צפוי מארץ הצפויים. יש גוסטפייס והוא רוצה את הגיבורה או הגיבורות הראשיות ולא ינוח עד שלא יהיה ראשה על שיפוד.
כל כך הרבה חורים עלילתיים, יחסית לסרט שאמור להיות מודע לעצמו. כל כך לא מפתיע וכאשר הוא מנסה להפתיע, כל כך לא מעניין וגם המוטיבציה של הנבל כל כך חלושה, מבחינת החיבור של הצופה, אלא אם מדובר בחלק מעדת מעריצים שזוכרת, שומרת וצופה בכל פרק מחדש, כאשר סרט חדש יוצא לאור. זה ברמה של מעריצי קומיקס אינטרנטיים, שנותנים טיפים לבמאים בנוגע לדרך שבה יוכלו לרצות את המעריצים.
וואלה, אני לא מקהל המעריצים האדוק, אלא סתם חובב קולנוע שאוהב לכתוב ביקורות בשביל לא לשכוח מה ראיתי וזה אחד מאלו שגם אם אני אשכח וכבר שכחתי, שום דבר לא באמת קרה ועולם יכול לנהוג כמנהגו. הכל ממוחזר, לעוס וירוק בפניו של הצופה. ועדיין יש כאן איזה כיף לבוא ולשחזר את הצלחת העבר. אין כאן אימה אמיתית, אין כאן עלילה מעניינת ששווה לצפות במשך שעתיים ואין באמת הרבה רגעים מותחים (למרות שיש ממש קצת). הם יכולים להמשיך לייצר ואנשים יגיעו לראות, אבל זו לא תעודת כבוד לאף אחד מהצדדים.
באנו לכייף, לראות, להנות, לכבות לפני הכניסה ולהדליק ביציאה, כאשר שום דבר לא נשאר אחרי כן. היו לנו שעתיים משותפות, אתם לא התאמצתם וגם אנחנו לא, בתור צופים ויאללה אפשר להתקדם לאתגר הבא.
5.5 עם עיגול קטן כלפי מעלה, כי אין רבע כוכב. סתמי, מיותר ורק כשאין משהו טוב אחר לראות, אפשר לזרום עם זה. | 4 أسبوعين قبل 0 يحب الناس |
|
| | anipo קסם שלא נס ליחו.אחד הקומיקאים הגדולים בתולדות הקולנוע אם לא הגדול שבהם, שאף פעם לא איכזב. סרט אילם שמדבר ועוד איך. זה לא משנה שהאריזה ישנה, כל עוד יש עניין ונשמה. לא בטוח שזה הסרט הכי טוב של צ'רלי צ'פלין אבל עדיין מדובר בחוויה בלתי רגילה. ציון 8. | شهر قبل 0 يحب الناس |
|
|
זו קומדיית נעורים / התבגרות (או חוסר התבגרות) קלאסית. אין כאן שום רצון לפתח משהו הגיוני, אבל יש כאן משימה והיא תושלם והיא תצחיק לאורך כל הדרך ויש את טום גרין ושון וויליאם סקוט, שכל אחד מהם הוא די חזק בתחום הקומי, שבו הוא שלט לפני עשרים שנים. ברור שכולם היום די התפיידו, כמו הנעורים שלנו, אבל אז השניים האלו, בנפרד, היו תופעות תרבות יוצאות דופן.
טום גרין היה פסיכופת על מלא, אאוטסיידר ג'קאסי אפילו בעולם שלהם ואילו וויליאם סקוט היה אייקון של חברה שלמה. הוא היה הדוש, שכולם אוהבים לשנוא ואז גם לאהוב בחזרה. הוא היה זה שכולם היו רוצים לראות שבנות שוכבות איתם, אבל גם נותנות להם בעיטה לביצים בסוף האקט. שישתה זרע של חברים ושיחזור לשדך אורגיות חולניות לאותם החבר'ה. והייתה גם איימי סמארט, שהאלפיימז היו השנים שלה...בלונדינית עם גוף שמעוור רק להסתכל עליו ישירות. מדהימה, שנעלמה לחלוטין מהרדאר, אחרי הצלחות מסחררות בז'אנרים מאוד מסוימים, שבהכרח משלבים רומנטיקה וקומדיה, גסה ככל שתהיה.
היו הרבה סרטי מסע מטופשים והרבה סרטי חבר'ה תיכוניסטים וסטודנטים ומה לא? זה היה אחד הזכורים והבולטים שבהם ובאופן אישי הוא אבן דרך וכזה שחקוק היטב בזיכרון האישי שלי ופשוט לא יכולתי להתנתק ממנו עד שסיים את הריצה המופרכת שלו ונשק לי ללכת לישון ולהמשיך לחלום שאני עדיין בגיל ההוא או בסטטוס ההוא. הוא כלל תופעות תרבותיות כמו די-ג'יי קוואלס, שגם העלים את הנוכחות השחיפית שלו מאז ותופעת PC שהקדימה את זמנה והיא מיה אמבר דיוויס היפיפייה, שפיתתה את הדמות שגילם קוואלס והייתה דוגמנית למידות גדולות, הרבה לפני שאשלי גראהם וליזו התפרעו תחת כל מצלמה רעננה.
קומדיית נעורים שיש בה כל כך הרבה וקאסט חד פעמי, בגיוון שלו. לצד הפריצה המשוגעת שהייתה ל"אמריקן פאי" היה את הדבר הזה, שכלל טום גרין מטורף אחד, שהוא גם סוג של נרייטור או מנחה פסיכופט, את המסומם הגאון המקומי, אבו-חרמן (סטיפלר בגרסת בטא - שנה אחרי סטיפלר המקורי וקצת לפני שהוא הסתפלר לו עוד איזה פעמיים לפחות), הרומטיקן הרגיש, שיעשה את כל מה שצריך בשביל להוציא את חבריו לטיול וגם לכפר על הבגידה בחברתו (ומגולם על ידי ברקין מאייר, שגם הוא נעלם לחלוטין מהמפה) וכמובן היפיפייה המהפנטת, שמשום מה מתאהבת במישהו שהוא כמוך וכמוני...
הסרט שגרם לחלום, לפנטז, לצחוק, להעז...הוא לא יצירת מופת ולא הקומדיה הכי מופרעת או יוצאת דופן, אבל הוא חרוט אצלי בלב ולא יזוז משום לשום מקום. 7.5 ויופי של חזרה אחורה במנהרת הזמן.... | شهر قبل 0 يحب الناس |
|
|
מעולם אנטמן לא היה הגיבור המרתק, בעל היכולת או הסיפור הכי מעניינים. הקומדיה שלו היא כאילו מוקצנת יותר בקלילות שלה מכל סרטי הסדרה, אבל אז כולם הפכו להיות כאלו והוא איבד עוד קצת ייחודיות ולסרט הזה הוא מגיע שהוא חייב טוויסט. אז הוא נכנס לעולם הקוואנטים ומגלה שהוא בכלל משהו אחר ממה שהובטח לו בשני הסרטים הקודמים לו.
עולם הקוונטים הוא בעצם כמעט הצצה לחזון עשיר כמו זה של ג'ורג' לוקאס של סרטי "מלחמת הכוכבים", אבל....קצת פחות מורכב ועשיר. זה נראה כמו בלאגן יזום מראש, שלאף אחד לא באמת אכפת מה תהיה תוצאתו, העיקר שייצא הסרט ועמו הנבל החדש של היקום החמישי והיידה...רוצו לכתוב עוד תסריטים גנריים ב-Chat GPT.
מרגיש שהיקום המארוולי כבר מיצה את עצמו מזמן ואף אחד לא מוכן להיות זה שזועק שהמלך עירום. ברור שיקום הקומיקס הוא רחב וכמעט בלתי נגמר כמו המולטיוורס עצמו וברור שמעריצי הקומיקס תמיד ימשיכו, ישרקו וימחאו כפיים בלי סוף, בכל פעם ששותלים איזו נעימה בשבילם, אבל בסוף הם באמת יישארו לבד. גם הנייטרלים יביאו פחות ופחות מספרים ומישהו פה יצטרך להתחיל לשלוף קלפים חדשים מהשרוול.
משפחת אנטמן, הצרעה, הזקנים וגם בתו של אנטמן נשאבים ליקום הקוואנטומניה וצריכים לפלס דרך החוצה, בדרך הם פוגשים את הנבל החדש והגדול של היקום המארוולי ואם לא ראיתם את "לוקי", מצפה לכם הפתעה יחסית. אם עשיתם שיעורי בית, תקבלו הקדמה קצרצרה ותיכנסו מהר להשלים פערים.
כולם הרטיבו על ג'ונתן מייג'ורס בתור "קאנג הכובש" והוא בהחלט שחקן מרשים ותעיד על כך הופעתו ב"קריד 3", אבל הוא רחוק מלהיות אחד הנבלים המשכנעים ובטח ובטח לא מתקרב לאבן של הזרת של ת'אנוס. הוא נבל. נבל לא רע, אבל כל הסופרלטיבים רחוקים מלהיות תואמים למציאות.
אחי שואל אותי כל פעם למה אני ממשיך לראות את כל סרטי מארוול ומי הוא קהל היעד עבורם? אני לא חובב קומיקס מושבע, שמדקלם הכל בעל פה כי אם ילד (לשעבר) שפשוט גדל על מעט מאוד סרטי וסדרות קומיקס ומשהו פנימי תמיד עדיין ממשיך לומר לי שאני צריך לראות.
באמת שמדובר בבינוניות מובהקת, בכל מה שהסרט הזה מצליח לייצר. העתקות גסות וחסרות דימיון ויצירתיות מכל כך הרבה קלאסיקות מד"ב, תסריט מבולגן ו-CGI שמתערבב ובכלל...כאוס גדול, עם עלילה פשטנית, שאפילו לא מתיימרת ליותר מדי. אפילו הקאסט לא מתיימר, עם שני שחקני עבר שלא מתאמצים ושני שחקני הווה שלא צריכים להתאמץ.
באמת שלא ברור כבר למה שווה להתאמץ אם הקברניטים של מארוול לא טורחים. 5.5 ובאמת שהעיגול כלפי מעלה הוא רק בגלל שעדיין העין נהנית, המוח מגיע במצב של עייפות ואסקפיזם קלאסי לסרט מסוג זה ועדיין יש משהו משחרר בצפייה בסרטי קומיקס, שלא מתיימרים ליותר מסרטי קומיקס. בלי מורכבות ובלי התחייבות לכלום. תראו, תברחו ותשכחו... | شهر قبل 0 يحب الناس |
|
| | anipo מהנה עבור ילדים וגם מבוגרים. סיפור פשוט עם כל המרכיבים שפונים למכנה המשותף הרחב ביותר. סב שמקריא לנכדו החולה סיפור אגדה שמכיל אהבה שנקטעת באיבה וחוזרת כנגד כל הסיכויים, דמויות ביזאריות ומוקצנות, נקמה, ניסים, טוב ורע. כל אלה ארוזים היטב ומוגשים בצורה מיטבית לצופה. נוסחה מנצחת. מן בנאליות שלא יכולה לאכזב. ציון 7.5. | شهر قبل 0 يحب الناس |
|
|
הזוג המטופש חוזר והפעם הם הפכו להיות בלשים, כושלים כמובן, שרק מחכים להזדמנות להושיע את עצמם אחד מהשני, בעקבות העובדה שהם גם עובדים זה עם זו ונכשלים בזה אחר זו. חתונה לא צפויה משחררת אותם לחופשה הבאה ומשם כמובן תעלומת רצח, חקירה, טוויסטים צפויים והרבה בדיחות אדם סנדלר, שלעיתים עובדות ולעיתים רבות מעלות חיוך, אבל לא באמת הרבה יותר מזה.
אין באמת הרבה מה לומר ואין גם חשק לחפור יותר מדי. סרט של אדם סנדלר וג'ניפר אניסטון שעושים את הדמויות של עצמם, כפי שעשו במשך עשורים. אין חידושים והמצאות מיוחדות ולנטפליקס טוב ואחלה עם זה. בינוניות הם חרטו על דגל ה-N האדומה ובינוניות זה בדיוק מה שהם קולטים אליהם ומספקים לקהל הצופים. הסרט הזה הוא דוגמה מובהקת ומושלמת עבור הסיפור הזה.
מצחיק, מבדר לפרקים ואסקפיסטי במידה מספקת, אבל לא הרבה יותר מזה. סנדלר הוכיח שבכדי להבריק הוא רק צריך את ההזדמנות, אבל הוא מעדיף תמיד להתבוסס בבינוניות של עצמו ולשלם את החשבונות, אז הוא עושה נטפליקס לנטפליקס. גם אניסטון הוכיחה בלא מעט פעמים שהיא יכולה להיות שחקנית לא רעה, אבל היא תמיד מעדיפה להיות קצת מתחת לרף, כדי שאף אחד לא ינסה לקחת אותה ברצינות, בטעות.
קומדיה בלשית נחמדה, ברוח התקופה המקמבקת סרטי בלשות ומותחנים בלשיים. מזל שמדובר בסרט ממש קצר, מעבר לכך אין הרבה מה לומר עליו, מעבר לקאסט המרשים שלו, הכולל את שני הכוכבים הראשיים, מארק סטרונג ומלאני לורן המהממת. לא תצפו לכלום (ומעולם כמעט לא הייתה לצפות למשהו מהשילוב בין סנדלר לאניסטון) ותצאו מרוצים. בערך. 5.5. בערך. |  شهر قبل 0 يحب الناس |
|
|
הפעם יש הסכמה ותמימות דעים שסליי חסר. עם זאת, אני חושב, באמת ובתמים שמדובר בסרט טוב, על אף הבנאליות שלו, יש לו את המקצב שלו ואת הסגנון שלו ויותר מהכל, מי שחתום עליו בבימוי, בסרט הבכורה שלו, הוא לא אחר ממייקל בי. ג'ורדן. ריאן קוגלר ואחיו - קינן לקחו את המושכות, בכל הנוגע בתסריט והשאירו את הבמה לבמאי הצעיר, שניכר כאילו לקח קצת מאדוניס, שהופך לאמרגן וזז הצידה מהבמה המרכזית.
יש כאן מפגש פסגה של שלושה שחקני סרטי מארוול של העידן החדש, יחסית. שני נבלי על נפלאים - קילמונגר של ג'ורדן, קאנג הכובש של מייג'ורס והכי פחות "רעה" היא ואלקירי של טסה תומפסון וגם אפילו בקטנה תוכלו למצוא את רייזור פיסט (מהסרט "שאנג צ'י"), המגולם על ידי פלוריאן מונטאנו (דראגו ג'וניור) ולבסוף גם את גייל מ"אנטמן" המגולם על ידי ווד האריס, שהוא בעיקר או רק - אייבון ברקסדייל של "הסמויה".
אחרי כל הניים דרופינג הזה יש גם עלילה, במסגרתה הסרט שואב את ההשראה מעלילת הסרט "רוקי 3", כאשר בחור אלים ואגרסיבי מהשכונה מנסה לעשות את העלייה שלו על חשבון אדוניס הפורש. במקרה כאן הבחור הזה הוא חבר ילדות של אדוניס, שמגיע בשביל לבקש הזדמנות ראשונה, בשביל לנסות ולזכות בתהילה בפעם האחרונה, כאשר הוא בגיל מבוגר יחסית, ללוחם - מתאגרף. היחסים של השניים עולים על פסים צפויים למדי, אשר יובילו לקרב הגדול בין השניים, בסיומו של הסרט.
הקרב הזה הוא ייחודי, יש בו תצוגה שונה לחלוטין מכל מה שראינו בסרטי רוקי את קריד עד כה וראוי להעריך את העבודה של ג'ורדן בתור במאי, בסצנה הספציפית הזו. מעבר לכך הוא לוקח צעד קדימה בכל הנוגע לשיח החברתי-פוליטי בנוגע למעמד האפרו-אמריקאיים בארצות הברית. בקטנה. הוא גם נוגע בנושא המשפחה והשפעותיו בתור אב, בעל מטען רגשי כבד, בעיקר על בתו - נושא שלא כל כך מתפתח. מעבר לכך, דמותה של תומפסון נותרת שולית ועומדת במקום למדי ולא מצליחה לזרוח, כפי שעשתה בשני הסרטים הקודמים, שהיו טובים יותר, בעיניי.
משהו עם הלב של הסרט ועם הרגש שלו קצת חסר ויכול להיות שאת הפיסה החסרה בפאזל היה אפשר להשלים עם נוכחותו של סטאלון, שבהחלט עשתה עבודה נפלאה בשני הסרטים הקודמים. אבל כמו שהוא אמר ויכול להיות שזו ברכת דרך כנה, מהולה בתסכול ובעצב מסוים (כי אולי היה צריך למצוא דרך להפריש אותו כחלק מהסרט הזה איכשהו): "זה הפרויקט של מייקל בי. ג'ורדן...".
מאז שהסרט הזה שוחרר גם הנבל שלו וגם הנבל הראשי החדש של מארוול, בסדרת הסרטים, הקשורה לחלק החמישי ביקום ה-MCU - ג'ונתן "קאנג הכובש" מייג'ורס, גם הפך לנבל אמיתי, במציאות, כאשר נמצא שהוא מואשם בתקיפת אישה ממש בסוף חודש מרץ (כאשר בתחילתו השתחרר "קריד 3") ואין לדעת לאן תתפתח הקריירה המבטיחה והנוסקת בטירוף שלו.
הוא הכי פחות אהוב או כזה שאפשר להתחבר אליו, לדעתי, בנימה אישית ורגשית. אולי אני שבוי בקסמי סליי מכל הסרטים הקודמים ואולי סתם זה כבר הרגיש בנאלי, אבל עדיין מדובר בסרט שהוא דרמת-ספורט-אגרוף נהדרת, שלא מביישת את סדרת הסרטים וכזו שיכולה לחתום טרילוגיה באופן מכובד מבלי להתדרדר לעוד המשכונים שיכבלו את הקריירות של השחקנים שלה. אם לא יהיו רעיונות ממש מקוריים ויצירתיים, לא מבין מה עוד (חוץ מכסף כמובן) יניע את יוצריו להתחיל תהליך חדש. אנחנו כבר מזמן לא בעידן שבו טרילוגיה סוגרת את הסיפור, אבל אולי כאן הזמן לסגור, לנעול, לקוד קידה ולומר תודה... | 2 شهرين قبل 0 يحب الناس |
|
|
קשה לדבר בסרט כזה על העלילה, למרות שהיא לגמרי שואבת ולעיתים גורמת להתעלם מהפגמים הקטנים שלה, הרבה בזכות העולם המטורף שהאמן המדהים הזה בורא אל מול עינינו, בדו מימד, תלת מימד או בכל טכנולוגיה שבה הוא בחר להשתמש בשביל לצלם. השוטים, הסצנות והסיקוונסים, כולם פשוט עוצרי נשימה. קשה לומר כאלו דברים ללא טיפת גרם של ציניות או הגזמה על הרבה רגעים קולנועיים. קמרון משתמש במינימום תסריט, אבל מפצה, בדיוק כמו בסרט הראשון, במקסימום וויזואליות וסאונד.
העלילה פשטנית לחלוטין, ישנם גם רגעים מגוחכים וגם קיטוב מוגזם בין דמויות הטובים והרעים, אבל כזה הוא קמרון, הוא חייב לחפף במקום אחד, בכדי ליצור שלמות וויזואלית במקום אחר. המסר הוא מסר אקולוגי, לכל דבר ועניין. פעם שעברה היערות היו בסכנת הכחדה, היום זה האוקיינוסים ויושביהם ובכלל, האנושות חוטפת מהבמאי הזה בכל כיוון והוא יורה בה חיצים רעילים לכל עבר, אבל בשביל זה אנחנו לא באמת צריכים אותו ואת ההגזמות של האנטגוניסטים שלו. בשביל החוויה החושית המטורפת - דווקא כן.
לא יאומן שלקחו לו 13 שנים ועדיין הוא לא הצליח לצאת עם תסריט טוב יותר, אבל שוב ושוב ושוב....וואו! וזה, כאמור, בלי לראות את הסיפור הזה על המסך הגדול ביותר. ג'ייק סאלי ונייטירי בנו בית והקימו משפחה בפנדורה הרחוקה. שלושה ילדים שלהם, אחת מאומצת, שהיא בתה של סיגורני וויבר מהסרט הקודם וכמובן שמדובבת על ידי...סיגורני וויבר בעצמה, כי למה שלנערה מתבגרת לא יהיה קול של אישה בת שבעים פלוס? אל הקלחת חוזר הרשע מהסרט הקודם, הפעם בתור יצור נאבי כחול (ושוב מגולם על ידי סטיבן לאנג הנהדר), ביחד עם צוות רשעים כחולים, שרוצים לסגור חשבון עם ג'ייק ומשפחתו - לא משנה מה.
מעבר הלוקיישן של הסרט מהיערות אל עולם המים מהמם והמפנט ורק מוכיח כמה שטח תמרון משאיר לעצמו קמרון. למרות החסרונות הברורים בעלילה, הטון של הסרט לא נות הזדמנות רבה להתעסק בהם, על אף אורכו של הסרט. נכון, לעיתים נעצרים, חושבים ומחייכים בגיחוך, אבל הרגע הזה נמשך שנייה ורבע, בעוד ההתפעלות נמשכת זמן ארוך יותר ובעיקר השאיבה אל תוך העולם הזה, שכל כך חבל שלא הייתי חלק ממנו באולם הקולנוע הגדול והרועש ביותר (מבחינת הסאונד ולא מבחינת הקקות שעושים הכל חוץ מלצפות בסרט עצמו).
חוויה עוצרת נשימה וגם מרגשת. אלוהים יודע מה יהיה מצב העולם בעת יציאת הסרט השלישי ואיך הוא יצליח להמציא את עצמו ואת הטכנולוגיה, במסגרתה הוא משווק את הסרט לצופים, בפעם הבאה, אבל תהיו סמוכים ובטוחים שהציפיות ירקיעו שחקים גם בפעם ההיא...השלישי מתוכנן ויש לו תסריט גם לעוד המשכים, אבל אם הוא ייקח את הזמן בכל אחד ואחד מהם הוא יצטרך לעשות את זה על כסא גלגלים ועם קטטר...
יוצא מן הכלל, חוויה קולנועית מדהימה ולא משנה באיזה פורמט תצפו בה, זה פשוט שווה כל דקה ואני מקווה שאצליח, באופן אישי, איכשהו לארגן לעצמי מתי שהוא צפייה בדבר הזה באולם קולנוע או פשוט במסך ענקי ומרשים שדומה לו. גם אם פספסתם אותו בקולנוע, הוא עדיין שווה לחלוטין כל רגע, על אף כל המגרעות שלו... | 2 شهرين قبل 0 يحب الناس |
|
|
הנק רוג'רס הוא מעצב משחקי מחשב כושל למדי, אשר חי ביפן וחולם קפיטליזם אמריקאי. אותו מגלם בכלל טארון אגרטון הבריטי, שעבר אמריקניזציה ומדבר אמריקאית שוטפת ורהוטה. נופלת בחלקו הזדמנות פז, להפוך להיות המשווק הרשמי של משחק קטן, שהוא חושב שהוא גאוני ויצליח: טטריס.
הוא מתחיל לתמרן את דרכו דרך חוזים לא חתומים והבטחות לא ממומשות אל עבר רוסיה של ברית המועצות, תוך כדי שהוא לוקח סיכונים מאסיביים, בכדי לקבל זכויות על המשחק ולגרום להפצתו ברחבי העולם.
גם אם לא מדובר בסרט שכל כולו מבוסס על עובדות שהתרחשו, מדובר בסיפור שפשוט עובד ובוודאי שמוסיפה לכך העובדה שהוא נשען על מקרים שהתרחשו. יוצא מן הכלל ומדהים. ג'ון ס. ביירד מייצר מותחן ריגול אשפי, ששומר על מתח גבוה לכל אורכו ולרגעים ארוכים מאוד מאוד אפשר לשכוח שמדובר בכלל על סרט שמבוסס על סיפור אמיתי, בגלל משחק מחשב.
הדינמיקה של הגיבורים, התקופה וגם השפם הזכירו לי לגמרי את "השליח האנגלי", בכיכובו של בנדיקט קמברבאץ'. גם מדובר בסרט ריגול, שפשוט עובד והקצב בו גבוה וכמעט שאין דקה אחת משעממת. מה שכאן מפתיע זה שמותחן הריגול הזה הוא קצת מותחן, בלי ריגול ועוסק בשבירת מסך הברזל ממקום אחר לחלוטין.
הקפיטליזם מול הקומוניזם - קלאסי. בלי לקחת צד פוליטי, יש שם לא מעט רגעים שמזכירים קצת את התקופה של היום, עם החשש מריגול ממשלתי, רק שהיום הכל קל הרבה יותר ואז זה היה משהו יוצא דופן, שהצריך רשת עצומה של משאבים.
קיצר...אפל שוב משחקים אותה עם סרטי איכות מהרמה הגבוהה ביותר, אין ספק שאגרטון עושה עוד קפיצה בדרך (אולי) לגלם את ג'יימס בונד הבא ומדובר בסרט שיישאר איתי, באופן אישי, עוד כמה ימים לאחר הצפייה בו. 7.5 עם עיגול כלפי מעלה... | 2 شهرين قبل 0 يحب الناس |
|
|
רובי המוסוות בתחפושת של מקי, מגלמת את אמילי ברונטה, הסופרת שכתבה את "אנקת גבהים" שלא קראתי, אבל ראיתי גרסה או שתיים ואני יודע שזה אמור להיות ביג דיל עצום בכל הנוגע לספרות, אבל לא זכרתי ולא זוכר כבר כמעט כלום מעלילתו של הסיפור.
אמילי היא נפש חופשיה וסוערת, אשר מדוכאת בעולם גברי והיא אוהבת לכתוב. יש לה קשר חזק מאוד עם אחיה, הלא יציב וקשר חתולי עם אחותה, אשר הולכת ללמד בכל כמה חודשים במקום אחר ושואפת עבורה שתהיה כמוה.
כאשר מגיע כומר צעיר ויפה תואר לקהילתה של אמילי, ברור שהכל עניין של זמן, עד שהקשר בין השניים יהפוך להיות בדיוק מה שכל צופה חושב שיהיה ומשם יוביל דבר אחד לאחר, בכדי להפוך להיות סיפור המקור של הסופרת של אחד מהסיפורים המפורסמים והחשובים ביותר בתולדות הספרות.
קשה לומר שיצאתי מגדרי במהלך הצפייה בסרט. יש פה אלמנט חשוב של היצמדות לחלק מהעובדות בנוגע לברונטה עצמה, משפחתה וסביבתה, כאשר היא כתבה את הסיפור. אבל אף אחת מהעובדות הללו לא הצליחו לי, באופן אישי, להרגיש שאני צופה בסרט יוצא דופן.
פרנסס או'קונור, במאית עם סרט בכורה, שואפת להמציא מחדש את סיפור הרקע לכתיבת הסיפור ויוצא לה סרט נחמד, שזכה לביקורות ושבחים מקיר לקיר, מצד לא מעט מבקרים, אבל הצופים לא התעופפו ואפשר להבין למה.
באופן אישי, כבר קשה להתלהב מדרמות תקופתיות, שאפילו סצנות חושניות שם נראות כמו התייחדות בפעם הראשונה בדירת מסתור בבני ברק. וכן, השפה המליצית, הדרמה המוגזמת ולא מעט אלמנטים שכבר קשה להשלים איתם בגילי ובמגדרי. הכל טוב ויפה, אבל נשים בצד את הז'אנר הזה לזמן מה ואולי עוד איזו שנה או שנתיים נחזור להתלהב ממשהו באמת יוצא דופן שם. | 2 شهرين قبل 0 يحب الناس |
|
| | anipo סאטירה מבריקה. הנושא המרכזי נשאר אקטואלי. יותר מ 50 שנים עברו ונראה כאילו כלום לא השתנה אצלנו. תרבות ה"שלוף" וחוסר התכנון, אי נטילת האחריות, הקומבינות והברדק נשארו איתנו. יש כאן ביקורת קשה על המימסד. מה שמדגיש את זה, היא העובדה שדווקא החלטה של אדם חולה נפש, גורמת לשרשרת של אירועים שבסופם מושלם פרויקט שאפתני וגרנדיוזי. הסרט עצמו מיושן מבחינת סגנון הצילום והשפה העברית התקנית במבטא אשכנזי כבד. נחמד לתת מבט ולהיזכר שוב בשחקנים הגדולים שגדלנו עליהם, שרובם כבר לא בין החיים.ציון 7.5. | 2 شهرين قبل 0 يحب الناس |
|
|
וילם דפו וכריסטוף וולץ מגלמים שני אויבים מושבעים, שדרכיהם נפרדות ועוד יצטלבו בהמשך, אבל למרות שניכר כי זה העניין המרכזי שיש לסרט להציע, מדובר במתאבן שיירד במורד המעי הגס ויצוף לדקות ספורות בהמשך, שכבר לא יהיה שום עניין ביריבות בין השניים. וולץ הוא צייד ראשים שנשלח על ידי מפקד מכובד בצבא על מנת להחזיר עריק שחור ואת אשתו של אותו המפקד, על פיו היא נחטפה והוא חושש לגורלה. מהר מאוד האמת מתחוורת והמסע להשבת האישה הופך להיות מסע המתנה לגורלם של מספר משתתפים בסרט.
יש כאן עניין של גזע, יריבויות ומאפיה מקסיקנית, שאף אחד מהם לא מצליח לגרור עניין עודף ותצוגות המשחק לא מצליחות להציל או לרומם את הסרט מעבר לבינוניות. וולץ ודפו בתפקידים חסרי השראה או התלהבות ובראט הוא נבל עכור ועצוב, שלא מעניק שום תחושת קונפליקט אמיתית בין הגיבורים העייפים שלו לבינו. חסרה הרבה נשמה וגם אותה לא מצליחה להציל הדמות הנשית של הסרט, המגולמת על ידי רייצ'ל ברוסנהן (שהיא מעין חיקוי זול ולא מוצלח במיוחד של אווה גרין הנפלאה). מספר נושאים, שאף אחד מהם לא מצליח להחזיק סרט עם עלילה בסיסית ולא מעניינת יותר מדי.
הוא מתנהל במשך שעה וארבעים וממלא את כל זמן הריצה שלו היטב, אבל לא מספיק טוב בשביל לדלג לרמות ולליגות של הגדולים. וולטר היל הוא במאי ותיק למדי בהוליווד, אבל לא כזה שזכור בזכות סרט מסוים, שביים בעברו וככזה הוא ממשיך לעשות עבודה בינונית ומרושלת עם תסריט חלש וטקסטים מביכים לעיתים ומתנשאים לעיתים אחרות. עדיין מדובר בחוויית צפייה סבירה למדי, אבל כזו שתישכח בדיוק חמש דקות לאחר הצפייה בו.
לחובבי המערבון מובטחים רגעים מזוקקים של קרבות יריות קצרים וקולעים, אבל לא מספקים עד הסוף ושאר התפאורה היא בהחלט ברמה שמניחה את הדעת. מעבר לעובדות הללו, הסרט טובע בבינוניות, כאמור ולא מצליח להתעלות לרמות שצמד השחקנים הראשיים בו מבטיחים, בעצם שמם והשתתפותם בו, לספק לקהל הצופים, שממלא את עצמו בציפיות ולו מעצם המבט בכרזת הסרט, שמבטיחה המון ומקיימת מעט למדי. | 2 شهرين قبل 0 يحب الناس |
|
|
אי שם, בשנות השמונים, משלוח סמים נזרק מהשמיים והזורק שלו לא הצליח להשלים את הנחיתה האישית בשלום וכך הגיעו קילוגרמים על גבי קילוגרמים של סמים בתיקי ספורט אל עבר אפה הרגיש למדי של דובת יער שחורה, שפוצחת במסע רצח חסר מעצורים שליטה ולא משאירה אף סט קרביים לא הפוך, כאשר היא צמאת דם ומסטולית מקוקאין ורק רוצה עוד...משני האלמנטים. הסרט מפצל מספר צוותים, על פני זמן קצר למדי, כאשר כל אחד מהם עובר מסע מסוים, שסופו להיתקל בדובה המחורפנת.
הראשון הוא צוות שמנסה להשיב את הסמים אל עבר הבוס (ריי ליוטה בתפקידו הקולנועי האחרון, שכן הוא נפטר מעט לאחר הצילומים של הסרט ולא ירצה להיזכר בזכות התפקיד החלוש למדי, שגילם בסרט). בראש הצוות עומד הבן של אייס קיוב (אושאה ג'קסון ג'וניור המוכשר בפני עצמו) והוא ובנו של המאפיונר יוצאים להתחקות אחרי עקבות הקוקאין. צוות שני הוא זוג ילדים צעירים שמבריזים מבית הספר ומוצאים את עצמם נרדפים, כאשר במקביל אמה של הילדה מנסה להשיב את בתה חזרה הביתה.
את האמא מגלמת קארי ראסל בתפקיד לא רע בכלל והיא יוצאת למסע קצרצר עם הריינג'רית המקומית (המגולמת על ידי מרגו מרטינדייל הנפלאה) ויערן נוסף וכל אותם המסעות יתפצלו ויצטלבו, בינם לבין עצמם וכמובן עם הדובה המחורעת על כל הראש והחוטם. הסרט מונהג על ידי אליזבת' בנקס, שהיא שחקנית מוכשרת ובמאית טובה לא פחות, אשר משתמשת בכל אלמנט אלים וקומי, על מנת להמחיש את גודל האבסורד שמתקיים במסע המופרע והמופרך, אותו היא מציגה לקהל הצופים.
קשה לומר שמדובר כאן באיזה סרט בלתי נשכח, אבל הוא לגמרי מודע לעצמו, לסוג הז'אנר שהוא מייצג וכמובן צוחק על הרבה דברים מטומטמים, כמו גם התסריט, שדורש מהקהל כיבוי מוח בכניסה לאולם הקולנוע ושחרור הרפיה לחלוטין, כאשר הוא מתמודד עם ערימת הגועל והקומדיה, שהסרט מנסה להפיל עליו.
סרט אלים לחלוטין, גראפי מאוד ולא תמיד פשוט לצפייה, בכל הנוגע לאלמנטים המדממים שלו, אבל במקביל הוא גם אוחז בשרביט קומי ומאזן היטב בין הגועל, האימה לבין הקומדיה וזו החוזקה המרכזית שלו, בכל הנוגע למה שהוא מצפה מעצמו ומהצופים בו. אם חשקה נפשכם בצפייה בסרט מופרע לחלוטין, אתם מוזמנים להיכנס לעולם הפסיכי והמטורלל של בנקס וצוות השחקנים שלה ולצאת ממנו עם חיוך קצת מוטה... | 2 شهرين قبل 0 يحب الناس |
|
| |
| |
