"הצלף": ממשיך לקבל משכורת

ביקורות
ליאם ניסן ממשיך לטפח את הפרק הנוכחי והמאוד גנרי וחסר ייחודיות בקריירה שלו. הפעם הוא...תחזיקו חזק - איש צבא לשעבר שצריך להציל ילד מאנשים רעים ממקסיקו.

"הצלף": ממשיך לקבל משכורת
"הצלף": ממשיך לקבל משכורת

הסרטים האחרונים של ליאם ניסן קצת מורידים הילוך. האם נדמה שהוא מגיע למסקנה שזה נראה קצת פחות הגיוני שאדם בגילו (עוד שנה בדיוק הוא יחגוג שבעים) הולך לכסח ישבנים של בחורים רעים ואלימים? אולי. הסרט הנוראי שלו על הקרח ("דרך הקרח"), שיצא ממש לא מזמן בבתי הקולנוע שלנו היה איתות מסוים להנמכת ההילוך שלו וגם זה, אשר אומנם מסתובב לו ברחבי העולם מתחילת השנה (השתחרר בארצות הברית בינואר), לחלוטין מוריד את הקצביות מהסרטים בעלי הקצב הלא כל כך הגיוני, ביחס לגילו וביצועיו של אדם בגילו של ניסן.


רק רגע. תן לי כמה דקות. קשה לקום מהפוזיציה הזו | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

בסרט הנוכחי זה נראה כאילו יש איזו אמירה מסוימת שרוצה לצאת אל אוויר העולם והיא אפילו דו כיוונית. מצד אחד הביקורת הרגילה של לוחמים ותיקים, יוצאי צבא, בנוגע ליחס של המדינה אליהם ואל תרומתם, בסופו של דבר. מצד שני וללא קשר בכלל ליוצאי הצבא, שוב חוזרים לדבר על בעיית המהגרים ממקסיקו שחוצים את הגבול בניסיון לקדם את עצמם לעתיד טוב יותר וזוכים ליחס של מצורעים מכל כיוון אפשרי. מתים בדרכם אל הארץ המובטחת ואם הם מגיעים אל אותה ארץ, הם מיד "זוכים" להיות מגורשים בבושת פנים, בחזרה אל עבר המציאות העגומה שלהם.

שם הסרט מרגיש כבר ממוחזר בעברית, אבל שמו המקורי לא הותיר יותר מדי מקום למשחקים וכך מוצא את עצמו, שוב, צלף כללי מאוד, מכתת רגליו וכוונותיו אל עבר האקרנים. ושלא תבינו לא נכון, ניסן אמנם מגלם לוחם מארינס לשעבר, שהיה צלף בעברו, אבל כישורי הצליפה שלו מובאים בסרט ממש בקטנה. הוא יכול היה להיות באותה מידה "החוואי שיודע לצלוף" או "האשמאי הזקן" והוא בהחלט מדגים כישורי טרוניות שלא היו מביישים את קלינט איסטווד בימיו הטובים (ובמקביל, לא מזמן כבר זלג לסטרימינג סרט בעל אופי דומה של אותו מאסטר), אבל לאחר כמה שניות הוא עוצר, נזכר שהוא ליאם ניסן ומנסה להגיע במוחו לאיזור הזה שבמוח, אשר מזכיר לו את כישורי הירי, אותם רכש בעשרות סרטים בהם היה לוחם לשעבר.


צלף אני, אני צלף, אך לב לי לב זהב | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

ובהחלט הקשר לקלינט איסטווד וסרטי הזקן הזועף שלו אינו קלוש כל כך (שוב זמן להזכיר את Cry Macho). רוברט לורנץ הוא במאי שכבר שיתף פעולה לא מעט עם איסטווד, הן בתור עוזר במאי ואף ביים אותו ב"בחזרה למשחק" במה שהיה לסרטו הראשון בתור במאי, כאשר הסרט הנוכחי הוא השני שלו בסך הכל. על פי ניסיון הבימוי שלו, לא נראה שלורנס מחפש אתגרים יוצאי דופן, כאשר גם הפעם הוא כותב תסריט שחוק וקלישאתי למדי, שלא מנסה להתעמק יותר מדי בדמויות הראשיות, בנבלים שלו או בעלילה בכלל ועם זאת, נוצר איכשהו סרט שמצליח איכשהו לשמור על עניין מסוים, על אף קצבו האיטי וחרף העובדה שניסן כבר לא מסתובב בו עם אקדחים, אלא עם רובה צלפים וכרטיס אשראי שחוק.

ניסן מגלם הפעם חוואי מזדקן, אשר לא נותר הרבה בחייו מעבר לכלבו הנאמן והחווה הישנה שהוא מתחזק ליד גבול מקסיקו. ביום בהיר אחד, כאשר הוא פוגש באם ובנה, אשר מצליחים לחצות את הגבול, הוא מוצא את עצמו בהתלבטות המוסרית השחוקה ביותר בארצות הברית, עד שמגיעים שליחי קרטל ועוזרים לו להפיג את הלבטים. כאשר האבק שוקע, הוא מוצא את עצמו בשליחות, לאחד את מיגל (כי אין שמות אחרים לילדים מקסיקניים?) עם בני משפחתו משיקאגו והם יוצאים למסע בדרכים, כאשר אחריהם דולקת כנופיית קרטל אכזרית, שחצתה את הקווים בקלילות ממקסיקו.


אני עם הרובה הגדול ואתה עם הקטן | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

מיותר לציין שהעלילה הייתה יכולה לטבוע בקלות רבה בגיגית שבמרפסת, בגלל ערימת החורים שמעטרת אותה. אולי כל אלו נוצרו כתוצאה מכך שהתסריט של לורנץ ושותפיו חטף צרור יריות ממקסיקו והמשיך להתגלגל לו מבלי להשלים חוסרים, אבל כנראה ששום דבר לא מנע מהבמאי והתסריטאים שלו פשוט לסגור את קצוות הסרט. בסופו של דבר וחרף לא מעט חסרונות ומעל הכל חוסר ההבנה בנוגע לצורך בסרטים מסוג הזה, התסריט והרעיון הכללי עובדים ומחזיקים את הצופה בעניין מסוים, אבל בהחלט עלילת הסרט מוכיחה פעם נוספת שניסן כנראה החל להמר או שהוא קונה בית חדש, כי מעבר לצ'ק שמגיע, אין הרבה נשכרים מהסיפור הזה.

העלילה הגנרית והמשוחזרת מאוד מגלגלת את הסרט בעדינות ובקלות אל סופו, בלי לנסות ולהתעכב יותר מדי על אף אחת מהדמויות, גם לא על הראשיות שבהן. ניסן נותר בדמות חתומה למדי, שמדי פעם מנסה לדרוך על היבלות של ארצות הברית, כאשר היא מתעכבת על היחסים עם מקסיקו, המהגרים והקרטלים שלה וכמובן על היחס לפליטי הצבא שלה, אבל מעבר לכך הוא נותר דהוי למדי וללא עומקים או ייחודיות. הדמויות שמסביב פלקטיות לחלוטין ומעבר לכך שהוא מעביר את הזמן, הוא זניח ושכיח למדי וממש לא מצדיק כניסה לאולמות הקולנוע, אבל בהחלט יעביר את הזמן, כאשר יגיע למסך הקטן.


אופס. יריתי קצת בתסריט, תתעלמו מהחורים בעלילה | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
כבר ראינו עשרות סרטים כאלו, עם הטיות לכאן או לכאן וכבר ראינו כמעט עשרה סרטי "צלף" מכל מיני סוגים, ככה שלא נורא אם עוד אחד יירד במהירות או נכון יותר, באיטיות הפעם, בגרון, מיתעכל וייפלט החוצה באותה המהירות.

משפט על הבמאי:
מי שראה את איסטווד עובד בלא מעט פרויקטים, דווקא נמצא בכיוון, כאשר בסרט מהורהר למדי הוא מנסה לנפץ את התדמית כוכב סרטי האקשן של ניסן, אבל שניהם נגררים לנקודת אמצע לא מספקת, בסופו של דבר.

משפט על השחקנים:
ליאם ניסן. נו...עוד אחד לרשימה. לא טוב, לא רע. בינוני להחריד. לצידו קת'רין וויניק ("ויקינגים") וחואן פבלו ראבה ("מעל החוק" ו"נקמה חריפה") בתפקידים סתמיים וחולפים.

משפט על אורך הסרט:

שעה וארבעים, בערך. אפשר גם את זה היה לחתוך קצת.

סיכום המבקר
10/
6.0
תגובות
כתוב תגובה ותהיה הראשון להגיב על "הצלף": ממשיך לקבל משכורת
סרטים בקולנוע